המשמעות המעשית של כל זה היא שבעצם, תוך התבוננות מעמיקה בנושא הממשקים ניתן לאתר ולתקן את מרבית הבעיות המאפיינות מערכות מידע כיום.
ככלל, היצמדות לממשקים סטנדרטיים ככל האפשר (מבוססי XML כדוגמת WebServices) מאפשרת להעביר סוגיות אבטחת מידע רבות אל שכבת התשתית ובעצם מאפשרת למנהל אבטחת המידע בארגון להסתמך על פתרונות מוכנים לסוג ממשק כזה כגון פתרונות חב' Layer7 למיניהם ופתרונות אחרים. כמו כן, באופן זה מתאפשרת אפילו האצת ביצועים משמעותית במקרים מסויימים (בעיקר במקרים המערבים תכנים סטטיים המונפקים על בסיס ארגומנט הנשלח).
כמובן שבעיות ידידותיות (Friendliness) של מערכת יכולות להיות מסווגות כבעיות בממשק המשתמש שלה, ובאופן דומה בעיות לוגיות המאפשרות למשתמש לבצע פעולות שאינן תקינות (למשל במערכת בנקאית – אפשרות למשיכת כסף מחשבון טרם ביצוע בדיקת יתרה נוכחית) יכולות בנקל להיות מסווגות כבעיות ממשק משתמש שסיבותיהן נעוצות בבעיות לוגיות בליבת המערכת.
המסקנה: התמקדות מעמיקה בניתוח ואיפיון של ממשקי המערכת תוך שימת דגש מירבי לנושא אבטחת המידע בכל שלבי איפיון הממשקים של המערכת מאפשר תכנון מערכת יציבה, אמינה, מאובטחת ותקינה הרבה יותר מאשר התמקדות בכל אספקט אחר באיפיון המוצר.