בעבר נאמר שאם תשים כמות אין סופית של קופים ותיתן לכל אחד מהם מכונת כתיבה, אחד מהם יכתוב בסוף יצירת מופת. עכשיו, בעזרת האינטרנט זה הוכח כלא נכון. / רוברט וילנסקי (וויקיציטוט)

לאחרונה עלה אצלנו לכותרות המשפחתיות דיון מרתק לגבי נושא הגבלת התכנים לילדים. עלו כמובן ההשפעות המזיקות של כל התכנים הבעייתיים שקיימים באינטרנט, עלתה הסקרנות הטבעית שקיימת אצל ילדים, עלו מטבע הדברים גם הרעיונות בדבר סינון תכנים באמצעים טכנולוגיים שונים. עלו הגישות השונות להתמודדות עם הנושא. בעקבות הדיון הזה, למרות העובדה שהנושא חורג ממסגרתו של בלוג זה, החלטתי בכל זאת לכתוב את הגישה שלי לנושא.

קצת על עצמי: אני גדלתי כילד רגיל (מרובע, אבל רגיל) בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת כאשר האינטרנט נכנסה לחיי יותר ויותר. עם צמיחתה של רשת האינטרנט והקמתם של אתרים יעילים ושימושיים מאד החלו לצוץ גם אתרים המציגים תכנים פורנוגרפיים, אירוטיים, אלימים ופוגעניים. טרם עידן האינטרנט הייתי "תולעת ספרים", קראתי ספרים החל מ-"שרלוק הולמס" ועד "שלום עליכם". לאחר שרכשתי את המחשב הראשון שלי ובעיקר לאחר רכישת המודם הראשון שלי הפכתי לחנון מחשבים ממוצע שמעדיף להעביר קובץ מהבית של השכן דרך מודם של 56K במקום בדיסקטים באופניים למרות שזה בערך פי 10 יותר לאט.

בכל התקופה הזו הייתה לי גישה מלאה ולא מסוננת לתכנים הקיימים באינטרנט ובכל זאת לא התפתיתי לצפות בתכנים האלו, אנשים אחרים סביבי טוענים שהסיבה לכך היא העובדה שאני הייתי (ואולי עודני) ילד חריג. האומנם?

הסרטים הראשונים בעולם להקרנה בקולנוע נוצרו בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, תוך פרק זמן קצר החלו להיווצר גם הסרטים הפורנוגרפיים הראשונים, תעשיית הפורנוגרפיה הייתה גם הראשונה להסריט סרטים באיכות HD-DVD ולמעשה גם הייתה זו שקבעה דה-פקטו את פורמט קלטות ה-VCR המוכר לנו כל כך. תעשיית הפורנוגרפיה הכתובה גילה בערך כגילה של תעשיית הדפוס כולה. חנויות המספקות אביזרים שונים מסוג זה פזורות לאורך ולרוחב תל אביב, שלוש מהן נמצאות בדרכי לעבודה אך מעולם לא ביקרתי בהן. מדוע אני לא התפתיתי להיכנס אליהן וחשתי גועל בעוברי על פניהן בעוד שעשרות עוברי אורח אחרים נכנסו ואף רכשו ממרכולתה?

בשל הנזקים החמורים, ובמיוחד בגיל הילדות וההתבגרות, הנגרמים כתוצאה מצפייה בתכנים אלו, אשר אין צורך להרחיב את הדיבור (ואת הפוסט). לגביהם, אסרו חוגים חרדים מסוימים את השימוש באינטרנט בכללותו. האם, אפילו מבחינה דתית, זהו צעד נכון ונבון?

לדעתי, העולם שלנו בנוי כך שבכל כלי שהשכיל האדם לפתח גלומות מחד, יכולות לשימושים חיוביים ומאידך, יכולות לשימושים שליליים, ככל שהיכולות החיוביות עולות, עולות יחד איתן היכולות השליליות, נטל הסינון והבחירה, בד בבד עם הסיכוי לשכר (או עונש) היה מאז ומתמיד תפקידו של המשתמש: למשל, סכין מטבח, כזו המשמשת לחיתוך סלט אינה מהווה סיכון גדול מדי, אך גם אינה מספקת תועלות גדולות במיוחד. לעומת זאת, מי שיצא לו לראות סכין קצבים יודע שבלעדיה כמעט ובלתי אפשרי לחתוך נתחי בשר בגודל כזה אך גם היכולות השליליות של כלי מסוג זה ברורות. רשת האינטרנט, ראשיתה ברשת ה-ARPANet, רשת שהוקמה על ידי משרד ההגנה האמריקאי על מנת להתמודד עם איום הפצצה האטומית על מנת לאפשר למדינה שנפגעה בחלק אחד להמשיך ולהיות מסוגלת לתת את מכת "היום שאחרי". רשת כזו, שהתועלות החיוביות שמצופות ממנה כל כך גדולות, בהכרח תביא איתה גם יכולות שליליות עצומות.

אני סבור כאדם דתי (או לפחות השואף להיות כזה), שהיהדות מלמדת אותנו כיצד להעלות אלמנטים בהמיים או שליליים הקיימים בנו ובעולם כולו לדרגה גבוהה יותר, למשל: אכילה ושתייה, שהן פעולות שגם כל חיה אחרת עושה, מותרות לנו לאחר ברכה המחייבת אותנו במחשבה לגבי המהות של הפעולה, הזכות המגולמת בה ובכך מקדשת את הפעולה הבהמית הזו ומעלה אותה לדרגה גבוהה יותר. משום כך, אני סבור שיש לנקוט באותה גישה כלפי רשת האינטרנט.

אני סבור כי הסיבה היחידה אשר בעטיה הצלחתי שלא להתפתות לתכנים אלו, הייתה החינוך הפתוח אותו קיבלתי מהורי, אשר איפשר לי לשתף אותם בכל לבטי ובעוד ילדים ונערים אחרים בגילי היו מנסים ככל הניתן להסתיר את מעשיהם מעיניי הוריהם (בקלות ראויה לציון), אני הייתי מנסה לשתף אותם יותר ויותר. יתר על כן, כיום, כהורה בעצמי, אני רואה את תפקידי לא כסָנָן (Filter) אשר אחראי לסנן את התכנים לילדיו, כלומר, לספק להם סביבת מחיה מוגנת ומסוננת, נהפוך הוא, שהרי התוצאה הסופית של גידול ילד בועה ידועה מראש. אני תמיד ראיתי לעצמי חובה לספק לילדיי את הכלים והיכולות להתמודד בעצמם עם איומים אשר הם, לדאבוני, יצטרכו להמשיך ככל הנראה ולעמוד מולם גם לאחר שאני לא אהיה כאן לסנן ולהגן. האופן שבו יש לחנך חינוך כזה זהה במהותו לחינוך אותו קיבלו דורי דורות של ילדים, ילדות, נערים ונערות אשר בחרו, עוד טרם עידן הסלולרי והאינטרנט, שלא לצפות בסרטים אלימים ופורנוגרפיים, שלא לרכוש ספרים וקלפים עם תמונות פורנוגרפיות וכיוצא באלו. ברור לי מעל לכל ספק שאותם ילדים דאז, הורינו וסבינו דהיום, בחרו בחירות אלו באופן חופשי לחלוטין, לא משום שרב כזה או אחר או אבא קבע שאסור אלא מפני שהבינו את הסיכונים שבכך הבנה מלאה בעקבות החינוך האיכותי שקיבלו.

הפתרון היחיד האמיתי לדעתי הוא מעורבות מלאה של ההורים בחיי הילדים. אני נתקל לא פעם בהורים צעירים ומבוגרים כאחד המספרים על ילדיהם ואתה מרגיש בקולם שאין להם ממש מושג מי הם חבריהם, מה הם אוהבים לאכול, מה הם עושים בשעות הפנאי וכולי. הפתרון הזה יהיה יעיל רק אם נהיה מעורבים ברמה כזו שהילד לא ירגיש שאנו, הוריו, עוקבים אחריו אלא ירגיש שאנו מעוניינים באמת ובתמים להיות שותפים שלו לחייו. זה מתחיל במשחק משותף עם הפעוטות על ריצפת חדרם, דרך משחקי קופסה בגיל בוגר יותר, עידוד הילד לשאול שאלות על כל נושא תוך השתדלות כנה ואמיתית לאתר עבורו את התשובות, גם אם לא מיד. מעורבות כזו, לדעתי תסייע בהפחתת השימוש בסמים, סיגריות, אלימות, ונדליזם ואף בתאונות הדרכים. כמובן שיש למעורבות כזו גם מחיר לא מבוטל – הצורך בהשקעה של המון זמן ומשאבים רגשיים. נסו פעם, במקום לקחת את הילדים לג'ימבורי, לשחק איתם משחק דמיוני, משחק קופסה ותבינו על מה אני מדבר.

ברור לי לחלוטין כי לשם הלימוד יידרשו ההורים לעזרים טכנולוגיים שונים, אך תוקפם ויכולת הסיוע שלהם מוגבלים מאד וחשוב שהורים יבינו זאת אל נכון ויפנימו כי לא יהיה ניתן להחליף את הצורך בהם או ליצור תחליף למעורבותם באמצעות תוכנות ואמצעי ריגול, ניטור, מעקב וסינון, מתקדמים ככל שיהיו, כל הכלים השונים סובלים ממגבלה כזו או אחרת:
– כלים המתבססים על תוכנה הקיימת במחשב עצמו: כלים אלו בדרך כלל יאפשרו מעקף תוך שימוש בסיסמת מנהל, סיסמאות נחשבות כבר כיום בעולם אבטחת המידע למנגנון חלש ביותר, קיימים כלים חינמיים באינטרנט המאפשרים "להריץ" מיליוני סיסמאות בתוך שניות ספורות וכך לאתר את הסיסמא הדרושה. כל זה במקרה שה"תכשיט" שלך לא פשוט מציץ לך מעבר לכתף כאשר אתה מקליד אותה. כמובן שקיימים גם כלים חינמיים המכונים Key Loggers המקליטים למעשה כל הקשת מקשים במקלדת וכך הילד יכול לעבור על קובץ ההקלטה ולזהות את הסיסמא. בנוסף, צריך לזכור שכל כלי המותקן במחשב ניתן להסרה מהמחשב.
– כלים המתבססים על ניתוחים טקסטואליים וגרפיים של אתר האינטרנט טרם הצגתו: כלים אלו מורכבים למעשה ממנגנון המחפש רמזים אשר יסגירו את מהות האתר. כלים אלו בדומה לכלים המטפלים בדואר זבל סובלים ממגבלות טכנולוגיות העשויות לגרום להם לחשוד באתרים תמימים ומאידך לאפשר גישה לאתרים זדוניים. חשוב לזכור שלמנהלי האתרים הבעייתיים כמו לכל מנהלי האתרים קיימים אינטרסים ברורים למשוך גולשים לאתריהם והם לא יבחלו לעשות כל שיידרש לשם כך ואף ינסו (ויצליחו) לבלבל את הכלים הללו.
– כלים הקיימים אצל ספק האינטרנט: כלים אלו חשופים בדרך כלל לבעיות הסיסמא שתוארו קודם לכן משום שהם מאפשרים כניסה לאתר חסום לאחר הקשת סיסמא מתאימה. בכל מקרה, כלים אלו מתבססים על רשימות (או על בסיס "רשימה לבנה" המגדירה את האתרים המורשים וחוסמת את כל אלו שלא הוגדרו או על בסיס "רשימה שחורה" המגדירה את האתרים המסוכנים ומאפשרת את השאר) כאשר הרשימות הללו מעודכנות ידנית. התיאוריה הזו נשמעת מצוין עד אשר לוקחים בחשבון את קצב הגידול של האינטרנט – לפי סטטיסטיקה שחושבה בשלהי שנת 2002, היו באינטרנט 2,024 מיליון דפים פעילים באינטרנט, סקר שבוצע לאחר מכן בשלהי ינואר 2005 הראה כי קיימים למעלה מ-25.21 ביליון דפים, ביולי 2008 מנוע החיפוש של חברת גוגל מצא טריליון כתובות ייחודיות באינטרנט. בקצב גידול כזה, האם זה בכלל מציאותי לחשוב שיהיה גוף (למשל ספק האינטרנט שלך) שיוכל לקטלג את הדפים ביעילות סבירה? האם אתרים שקוטלגו כאתרים "טובים" לא ישנו את תכניהם? (תחשבו על אתר החדשות ה-"נקי" ביותר שאתם מכירים) בנוסף, האם אתר שקוטלג כאתר "טוב" אכן היה מקוטלג כך גם על ידך? יש לזכור כי הסטנדרטים של כל משפחה ומשפחה שונים.

בכל מקרה, כמעט כל כלי שתבחר בו יהיה חשוף לבעיה חשובה אחרת – אתרים מוצפנים. כל אתר שאליו אתה גולש כאשר כתובתו מתחילה ב-https הינו אתר שהגישה אליו מוצפנת. המשמעות היא שכמעט כל כלי שתבחר בו לא יוכל לדעת שגלשת לאתר זה ולכן לא יוכל לחסום אותך מבלי לחסום את כל הגישה המוצפנת לכל האתרים, הכלים היחידים שיש להם סיכוי לעשות זאת הם אלו המותקנים במחשבך, ואשר לגביהם ציינתי את החסרונות בפיסקה הקודמת. הבעיה מתחילה כאשר אתרים רבים אשר ניתן ובדרך כלל גם מקובל לגשת אליהם באופן לא מוצפן (http) מאפשרים גם גישה מוצפנת ובכך מאפשרים לגולש להגיע אליהם תוך עקיפה של כמעט כל מנגנון ביקורת. לעומת זאת, חסימה של גישה מוצפנת לאתרים תמנע ממך את היכולת לגלוש לאתר הבנק, קופת החולים, דואר אלקטרוני (למשל GMail), רכישות באינטרנט ועוד ועוד.

אם כל זה לא מספיק, מנועי חיפוש רבים (כמו Google) מחזיקים אצלם עותק של הדפים והתמונות השונים על מנת שבעת ביצוע החיפוש הם יוכלו להחזיר תמונה מוקטנת של הדפים והתמונות שנמצאו. עותקים אלו המכונים Cache תמיד יגיעו אל המחשב של הצופה בהם מהשרתים של מנוע החיפוש (כלומר Google למשל) כך שכל אמצעי ההגנה לא יחסמו את התכנים הללו משום שהם מגיעים מאתר שהוא "טוב" במהותו, בסך הכל מנוע חיפוש.

לסיכום, ניתן לומר שהאינטרנט, יותר מכל המצאה אחרת מהווה וירטואליזציה של העולם האמיתי, היא טומנת בחובה את הסכנות הקיימות בעולם האמיתי, את היתרונות הקיימים בעולם האמיתי, את ביזבוזי הזמן הקיימים בעולם האמיתי. האינטרנט למעשה צימצמה את המרחקים הפיזיים בין אנשים, איפשרה תקשורת איכותית (הן קולית והן מבוססת וידאו) בין אנשים ללא תלות במרחק הפיזי ביניהם והצילה חיים של אנשים רבים אשר במקום להשאיר מכתב העדיפו להשאיר הודעה בצ'ט עלום שם ובכך איפשרה לכוחות ההצלה לאתר אותם, איפשרה לתקשר עם אנשים בזול (לפעמים כמעט בחינם), איפשרה את ביצועם של מיזמי חסד כלל עולמיים אך מאידך, איפשרה לפדופילים וסוטים למיניהם להיפגש עם קורבנותיהם, איפשרה לגנבים לזהות דירות פוטנציאליות (אף פעם לא לציין בצ'ט את שימכם ואת מקומכם או את העובדה שאתם יוצאים לחופשה וכו'), איפשרה הונאות כספיות במיליוני דולרים ואף איפשרה את רציחתו של אופיר רחום בפאתי רמאללה. אבל האינטרנט גם איפשר לי להכיר את הבחורה המדהימה, לימים אשתי האהובה. האינטרנט בהחלט מחייבת אותנו לחשוב יותר, לחנך יותר ומזכירה לנו את חשיבותם של ילדינו ואת חשיבותו ומשמעותו של החינוך שאנו מעניקים להם.

בהמשך לנאמר בפוסט זה, כתבתי פוסט נוסף המסביר באופן יותר מפורט על היתרונות והחסרונות בפתרונות סינון שכאלה: https://www.artifex.co.il/he/?p=1626

7 Comments

  1. יובל ,
    כשם שאני נהנת מהסבריך ומהידע שלך בעבודה כך נהנתי לקרא בלוג זה (וזה לא מובן מאליו כי קריאה אינה הפעולה החשיבה עלי)
    אין ספק שהנאמר בו משאיר חומר למחשבה..
    ישר כח!

    יעל
  2. כפי שכתבתי, ההצעה שלי היא בעיקרה במישור החינוכי ולאו דווקא הטכנולוגי. לדעתי, כפי שחונכנו אנו טרם העידן הטכנולוגי הזה, וכפי שחונכו הורינו לפנינו, המפתח האמיתי לחינוך ילדים ונערים בעלי ערכים ויכולות לסינון עצמאי של תכנים בעולם המורכב הזה, בין אם הם באינטרנט ובין אם הם בספרים, תמיד היה ולדעתי תמיד יהיה מעורבות הורית. להתאמץ להתעניין בדברים שמעניינים את ילדכם, ללמוד יותר על התחומים שמושכים את תשומת ליבם ולהיות מוכנים לדבר איתם על כל נושא כבר מגיל קטן. זו משימה תובענית מאד אבל היי… אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל…

    admin
  3. לדעתי, ה"פתרונות" מהסוג הזה אינם יעילים כלל ועיקר ולכן לא מהווים ביטוח משום סוג שהוא… הדרך היחידה האפשרית היא להיות הורים מעורבים ומתעניינים אשר בכך בעצם יאפשרו לילדיהם את התחושה שבאמת אפשר לדבר איתם על כל נושא בכל זמן. הנסיונות של הורים ליצור "רשתות ביטחון" מסוג זה מעידים בעיקר על חוסר האמון שהם רוחשים ליכולת של ילדיהם להתמודד עם האתגרים הללו ובכך פוגעים בדיוק במה שהם מנסים להשיג…

    admin
  4. בלוג יפה לאלו שמסתמכים רק על סינון ולא משקיעים בחינוך.
    אבל במקביל, מוזרה לי עד מאוד הלוגיקה:
    לפי אותו הגיון, אין כל ענין לפתח כיפת ברזל, שהרי "תמיד יהיה אפשר לייצר טילים שיעקפו את המערכת"…. הלא כן?
    כך גם לא מובן לי כל ההתמגנות בנושא של כיבוי אש ("תמיד יהיו שריפות שיתגברו על אמצעי הזהירות"), בטיחות בכביש ("גם אם אתה בטוח לגמרי, אתה יכול למות מחוסר זהירות של הרכב שממולך") ורפואה ("ראיתי הרבה ששומרים על תזונה ואורח חיים בריא וחלו")…
    מטרת ההגנה היא לתת לילד פחות אפשרויות להגיע למקומות שיפגעו בהם. על פי הסקרים רוב הילדים מגיעים לכך ללא שהתכוונו לחפש.
    כמובן שכפי שכתבת בצורה יוצאת מן הכלל, הסינון אינו מספק וצריך להשקיע בחינוך.
    בהצלחה!

    שלום
  5. הי שלום, תודה על קריאתך ותגובתך המעמיקה.
    ראשית, מנסיוני ומשיחות שקיימתי עם הורים ומומחים בנושא, התברר לי כי בהחלט רבים מאד רואים בפתרונות הסינון סוג של "פתרון קסם" ומוותרים על האספקט החינוכי כמעט לחלוטין ומגלים לדאבונם בסופו של דבר שבנם או ביתם הצליחו למצוא דרך לעקוף את הסינון (בקלילות) ולצפות בדיוק בתכנים שאותם קיוו "לחסום".

    שנית, בדוגמאות שציינת (כיפת ברזל, כיבוי אש, בטיחות בכביש, רפואה) בסופו של דבר עלות המיגון היא בעיקר כספית או אי נוחות קלה. במקרה של פתרונות הסינון, המצב לדעתי (ולדעת רבים אחרים), שונה בתכלית – במובנים רבים, בעיקר בשל העובדה שאתרים רבים מגינים על פרטיות גולשיהם על ידי הצפנה, באופן פרדוקסלי משהו, עצם הנסיון להגן ולחסום הופך להיות סוג של חרב פיפיות אשר מסכנת את פרטיות הילדים ואת בטיחותם באינטרנט. למשל, מה אם הייתי אומר לך שבקלות רבה ניתן לגרום לכל ילד שמשתמש בפתרונות הסינון הללו לגלוש לאתר פייסבוק/טוויטר/אינסטגרם/גוגל (או כל אחד אחר) מזוייף אשר בצידו האחר יושב למשל פדופיל שמנסה לדלות פרטים אישיים על ילד/תך? גם אז היית אומר שהסינון הוא תוספת חיונית? ומה אם הייתי אומר לך שבשל השימוש בפתרונות הסינון הללו כל הנתונים האישיים של הגולשים בבית (כרטיסי אשראי, חשבונות בנק, נתוני מצב בריאות, חברים, טלפונים ועוד ועוד) למעשה חשופים בפני כל מי שמשיג גישה למערכות הסינון (הדבר כבר קרה בעבר מספר פעמים)? גם אז היית טוען שהסינון הוא רעיון מומלץ? ובפרט כאשר יש אינספור סרטונים והנחיות כיצד לעקוף אותו… בקלות. בגלל זה, מבחינתי – אם הוא מסכן יותר מאשר מסנן וקל לעקיפה… הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי מכניס אותו לביתי…

    admin

השאר תגובה