לאחרונה, שמתי לב לתופעה מעניינת לגבי החברה בה אנו חיים וחשבתי לנסות ולהעלות על הכתב את הדברים, אם לא לתועלת הקוראים, אז לפחות לתועלתי האישית ולזכרוני המגמגם לאחרונה.

בעשור האחרון חלו שתי תפניות במגמות חברתיות בדור הנוכחי, שתיהן בערך באותו הזמן, שתיהן – לכיוונים מנוגדים בתכלית:

האחת, מגמה שגורמת לצעירים של ימינו להתנהל במנותק מהסובב אותם בעולם פרטי משלהם, בדיוק כמו ברחבת הריקודים – אם בעבר נהגו לרקוד ריקודי שורות, ריקודי זוגות, וריקודי מעגלים הרי שהיום, בעידן הדאנס, הטראנס והרוק, אנשים רוקדים אחד ליד השני, נבלעים בתוך קצב המוזיקה, אפופי עשן ואלכוהול, מנסים להשיג משהו שיהיה מהנה יותר ממה שהיה אתמול עבורם. הסמים הקלים שצוברים תאוצה כל העת רק מוכיחים כי החיפוש אחר הנאות מהירות – מיידיות אשר יהיו עוצמתיות יותר ומהנות יותר משהיו אתמול – החיפוש הזה עדיין לא תם ונשלם. רשת האינטרנט שנולדה לתוך העידן הזה, רק מוסיפה שמן למדורה – מאפשרת למשתמשים בה להשיג בקלות ובמהירות ולעיתים גם בזול, את כל מה שהיה ניתן להשיג בחוץ אבל הרבהיותר עוצמתי, מרגש ומלהיב וכמובן – קרוב וזמין. בנוסף, רשת האינטרנט, יצרה מושג חדש – אם עד אותו הרגע היו חבר/ה, ידיד/ה חבר/ה לספסל הלימודים וכו׳, האינטרנט ייצרה יש מאין סוג חדש של חברות – חברות בפייסבוק, פעמים רבות (מדי) היא זרות במסווה. האינטרנט גם איפשרה למשתמשיה לעטות על פניהם מסווה המסתיר את פניהם האמיתיות. כמו בנשף מסכות מהמאה ה-15, גם כאן, אין זה ברור פעמים רבות מי מוסתר ממי ומי כבר הצליח לזהות את זה שמולו ומי רק חושב שהצליח. הזרות הזו משמשת לא פעם גם פושעים ופדופילים רבים. במובן הזה, האינטרנט איפשרה לך להגדיל את כמות הקשרים החברתיים שלך עם אנשים אחרים על חשבון איכותם. גם המדיה הטלוויזיונית תרמה את חלקה – תוכניות הריאליטי אשר לכאורה יוצרות קירוב בין הצופה לשחקן אשר מופיע ללא מסכת האיפור והמשחק הרגילה – אבל רק לכאורה: למעשה, הזרות רק מודגשת יותר ביניהם שכן אם עד עתה הצופה יכול היה לחשוב שהשחקן הינו מוכשר ממנו, חכם ממנו או יפה ממנו ולכן הוא זוכה לאור הזרקורים, הרי שכעת הוא מבין שאין זו הסיבה לאשורה והפער בין המעמד של הצופה לזה שזכה להופיע באור הזרקורים רק מתחדד עוד יותר.

המגמה השנייה, הפוכה לגמרי, אנשים אשר אינם מכירים זה את זה כלל פתאום נכונים להגיש עזרה לזולת בתחומים מגוונים: אם מדובר באירגוני החסד השונים אשר יותר ויותר נהנים מסיוע של גורמים פרטיים ובתי עסק כגון זה שבו אני עובד בעשור האחרון ואם מדובר ביוזמות כדוגמת הקוד הפתוח אשר מאפשר למאות ואולי אלפי ארגונים בארץ ובעולם להתקיים ללא עלויות הפיתוח והתחזוקה של תשתיות IT אשר לולא תשתיות הקוד הפתוח היו נדרשים לעלויות עצומות. חשוב להדגיש בהקשר הזה כי גם ארגונים רבים ללא כוונת רווח ועסקים קטנים יכולים היום להתקיים כמעט ללא עלות שקשורה לטכנולוגיות המידע, בכך בעצם ניתן לומר שהקוד הפתוח מאפשר בעקיפין אבל בוודאות לסייע לנזקקים רבים על הגלובוס שלנו, על ידי זה שהוא מאפשר לארגוני סיוע רבים למעשה להתקיים. גם ברשת האינטרנט, ניתן לראות ביטויים בולטים של מגמה זו, מעבר לעובדה שהאינטרנט כתשתית מסייעת או אף מאיצה את התפתחות עולם הקוד הפתוח, האינטרנט איפשרה את הקמתם של מיזמים כגון ״אגורה״ המאפשרים לאנשים להחליף/להיפטר מציוד שאינו נחוץ להם על ידי העברתו לאדם או משפחה אחר/ת על פי רוב ללא תשלום כלל, אתרים אחרים כדוגמת ויקיפדיה, מאפשרים למשתמשיהם להנות ממידע בנושאים מגוונים ורבים שרשמו חבריהם המשתמשים באתר Pro bono publico – לטובת הציבור ללא תשלום כלל. בנוסף, אותה זרות שהוזכרה קודם נרתמה לסייע לגופים העוסקים במתן ייעוץ פסיכולוגי לילדים, בני נוער ומבוגרים אשר האלמוניות הזו מסייעת להם לחשוף את סודותיהם הכמוסים ביותר בפני פסיכולוג מבלי לחשוש כי יזוהו על ידי חבריהם ובני משפחותיהם.

אני מוצא את המגמות הללו קשות ליישוב זו עם זו, כיצד ייתכן שמחד גיסא, אנשים רבים כל כך מוכנים להקריב כל כך הרבה שלא על מנת להרוויח ובאמת ובתמים לסייע ולעזור לכל כך הרבה ארגונים, חברות ואנשים פרטיים ומאידך גיסא, אנשים רבים כל כך מעדיפים את הזרות על פני חברות אמת?

השאר תגובה